"ספר מיקה" עורך היכרות בין בת/בן השנתיים ובין אברי הגוף שלו ופעולתם, תפקידם - החל מן האיברים ותפקודיהם הנראים לעין והנשמעים באוזניים, וכלה באיבר הלא-נראה לעין והאחראי לחיינו - הלב.

זוהי מיקה היום בת שנתיים ויש לה ידיים וראש ורגליים ויש לה גם אף ופה ועיניים ויש גם אוזניים - וגם אצבעות ומה יש לה עוד?- בינתיים זה סוד

הספר "מעשה בסוד" הוא ספר המיועד לילדים וחיפושיהם הסקרניים אחר תעלומות החיים – ובעצם אחר סוד הקיום. אולם זה ספר שנועד בעצם גם למבוגרים – אלה המגלים והיודעים בסופו של דבר את 'סוד הקיום' – ואת השקט הנגלה להם כשאינם עוסקים עוד בחיפוש האינסופי כמעט אחר 'הסוד' – גילוי שלוות הנפש המגיעה בסופו של החיפוש...

היה היה פעם סוד, לא סוג כמוס, לא סוד נורא, לא סוד גדול מאוד, וגם לא במיוחד קטן, אבל כמו כל הסודות, הוא היה מאוד-מאוד בישן, ולכן הוא התחבא רוב הזמן...

ימים תמים" מעלה מן הזיכרון רצף של תמונות ילדות, החל מן הרגע של פקיחת העיניים כתינוקת: רסיסי מראות וצלילים, מלים וקולות, ועד לניצני ההתבגרות ואהבה ראשונה. עולם רב-גוני, החורג מן האישי והמשפחתי גם אל הנוף העירוני והמוכר של תל-אביב וגבעתיים בשנות החמישים – מה שמכונה בספר "העולם נפתח כמניפה ניתן לרכוש את הספר בהדפסה, בהזמנה מיוחדת, באתר הוצאת שוקן בעמוד המוקדש לספר. נא לבצע חיפוש באתר שוקן תחת "יחמים תמים"

"כאילו ידעה כבר ושכחה ועכשיו נזכרת היא הוגה בפיה אוררר... אוררר... ושוב ררר... יוצאת ההברה מן הפה בקושי בגרגור מתמשך של הרי"ש, וכמו נהרה מציפה אוררר... אוררר... [...] ואחר כך עץץץ... עץץץ... היא חוזרת על ההברה..."

מהדורה החדשה והמתוקנת כוללת מיספר תיקונים שהמחברת מצאה הכרחיים או נאותים, או במילותיה: את הקטע האחרון (תשע נשמות) העברתי אחורה, כי רציתי שהקטע המסיים יהיה 'ערב ואור רך בא'... זה נאה לי סיום נאות יותר (לפני סה יש קטעים שמובילים איכשהו לסיום (היא נתקפת בכאבים, חולה, כלומר, אפשר לזהות את זה כנוטה למות, ואז מגיע סיום שהוא סוג של השלמה עם הקץ. אור רך בא...) עמוד אחד ירד, כי הוא כנראה הודפס שם בטעות. לא מתחבר לטקסט שלפניו או אחריו."

כבוד בת-מלך פנימה כבוד בת-מלך פנימה – וגם כל מהלכיה והשתוקקויותיה ועֵרוּתה והאלם שלה והקשב שלה ועינוגיה ושמחותיה וחלומותיה וחולשתה וכוחה, וגם אי-כבודה, כל חייה – אלה הגלויים ואלה הסמויים מעין. והחוּצה מה? – החוצה היא לרוב שקטה ומהלכת מעדנות, ולאלה הפוגשים בה באחד החדרים, או במסדרון, היא נראית חביבה ומנומסת, ואחר זמן-מה שהיא נותנת את עצמה לחברתם, לפיהם המשמיע מיני צקצוקי-להג, לידיהם הנשלחות לפשפש בפרוותה, היא פורשת לדרכה ולמעשיה השקטים

'והלא העור הזה' הוא מקבץ של שירים המתייחס לתקופת חיים בעבר – החל מגיל הנעורים, חברויות, תהלוכות הלפידים ברחובות העיירה הקטנה (אז) גבעתיים, ועוד – והמשך בחיי הנישואין ובאימהות. ובין אלה שזורים גם הרהורים כלליים יותר, כמו השיר על מהות הצליל, על מהות הזמן, הבריאה, ועוד.

צְלִיל בִּתְּחִילָה הַ-Attack הַבְּרִיאָה הָאוּלְטִימָטִיבִית פֶּרֶץ הַחִיּוּת הַמָּאסִיבִי הַזֶּהוּת הַמּוּצָקָה, הַחַד-מַֹשְמָעִית, שִׂיא הָאִחוּד/הַזֹּהַר/הָרֶטֶט הֶרֶף-עַיִן וְאָז הַ-Decay הַהִתְפּוֹרְרוּת הַהוֹלֶכֶת וְנִמְֹשֶכֶת הַהִתְרוֹפְפוּת עַד רְסִיסִים-דַּקִּיקִים מִֹשְתַּלְּחִים בַּמֶּרְחָב רוֹטְטִים רְטִיטָה הוֹלֶכֶת וּמוּאֶטֶת יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר חוֹבֶקֶת עֲדִינוֹת מַרְעִידָה-אַט מִקְצֵה הָאָרֶץ עַד לְקָצֶהָּ עַד בּוֹא דְּמָמָה דַּקָּה

סיימתי את קריאת הספר (חלקים מסויימים קראתי פעמיים ושלוש). ברמה האישית, אהבתי מאוד את הטקסט. וכמו במקרים דומים, כשהסובייקטיביות משתלטת, קשה להעריך את הדברים הערכה אובייקטיבית, מרוחקת יותר, מעורבת פחות. אני יכול לנסות ולציין מה אני אוהב בכתיבה שלך: הליריות של הפרוזה (או הפרוזאיות של הליריות), המיפגש המרתק בין המיתי והפנטסטי לחומרים המציאותיים, הניואנסים הדקים של השפה, היכולת לומר דבר והיפוכו ולבטא רגשות מורכבים, עתירי סתירות. מבחינה חווייתית אלה טקסטים שנקראים לרגעים מ...

כאן מתחיל סיפור (שאין לוהתחלה אמצע וסןף) על האישה האחת הזאת (שבעצם לא היתה אחת) שהייתה אילמת (אבל לא ממש

אורי ת טרופין: הנפש המתאוו ה לדָבָר והאהבה למילה : על אני פסיכה וארוס מאת : בת -שב ע שפירא בת-שבע שפירא כותבת "אני פסיכה וארוס". הטקסט שלה נטול סימני פיסוק ופתוח לדו-משמעות ולרב-משמעויות שהן לעתים סותרות, וכך גם הכותרת, המכילה רב-משמעיות זו בזעיר אנפין. כיצד יתכן שאני היא פסיכה וגם ארוס? הרי מדובר בשניים שלעולם לא יהיו לאחד – "כשני מקבילים כי רק כך היינו מסוגלים להמריא לגבהים או לצלול אל מעמקי אפלת-השאול בלא להתקרב כי רק כך יכולנו להתמשך זה לצד זה במרחק-קבוע לא נו...

פרולוג פסיכה פעם הוביל אותי אבי אל סלע-העקידה כפת אותי אליו והשאיר-אותי שם והלך בלי מילה בלי להעיף מבט-לאחור וכפיתה זו הותירה בי את חותמה הבלתי-מתכלה – ותם קשיות-הסלע / תהום הריק-הטובעני הקר המבט המנוכר משם נחטפתי בסערה והובאתי ונכבלתי אל מחוזותיו של מי שהיה אהובי -האפל ואהוב זה וחשכתו הטביעו בי את חותמם -שלהם ומאז מרוב טביעות והטבעות ומניעות והימנעויות וחבלות וניסיונות -השתחררות וקימות ונפילות נחרץ גופי צלקות-צלקות שהייתי ממשיכה וחורצת וחורטת בהן שוב ושוב ...

הסיפור עוקב אחר מסעותיה המיתולוגיים של אורידיקה, התרוממות הרוח והאתגרים, מהות האיחוד והמאבקים הזוגיים, בין אם זה בעת העתיקה או בעולם של ימינו דעת אנשי ביקורת מעולם הספרות: הלשון הנשית של הציפיה לאהבה/ אורה לב-רון כשאורפיאוס הקסים את כולם בדרך לשאול, ממה היתה מורכבת שנתה של אורידיקה על מסעות אורידיקה (גירסת כיסוי) בת-שבע שפירא אורפיאוס הוא האמן המהפנט. לא רק יוון כולה הלכה שבי אחריו, החיים, המתים והאלים, אלא תרבות המערב הכבירה לא שכחה אותו לרגע. היא רצופ...

זהו סיפור על נהר ועל אישה והאישה כבר אינה אותה האישה והנהר כבר אינו אותו הנהר וגם הכל מסביב אינו אותו